יצחק נבון

יצחק נבון נולד בירושלים בראש חודש ניסן תרפ"א (9 באפריל 1921), בן למשפחה ירושלמית ותיקה.

באוניברסיטה העברית בירושלים למד פדגוגיה, תרבות האסלאם, שפה ערבית וספרות עברית והיטיב ליישם את ההשכלה שרכש בכל אחד מתחומים אלו בתפקידים הרבים שנשא.

יצחק נבון היה מורה ומחנך בירושלים עד אשר נקרא להצטרף ל"הגנה" כדי לנהל את המחלקה הערבית של "שירות הידיעות" (ש"י) בירושלים. בתום מלחמת העצמאות נשלח על ידי משרד החוץ לשגרירות ישראל באורוגוואי ובארגנטינה. עם חזרתו ארצה התמנה למזכירו המדיני של שר החוץ משה שרת ובסוף שנת 1952 התבקש לנהל את לשכתו של ראש הממשלה דוד בן-גוריון והיה ליד ימינו במשך 11 שנים.         

בשנים 1965-1963 ניהל את האגף לתרבות במשרד החינוך והתרבות. הוא עמד בראש מבצע "ביעור הבערות" שאותו יזם. במסגרת המבצע הקים נבון מערך של מורות חיילות אשר עסקו בהוראת מבוגרים ברחבי הארץ – במושבים, בעיירות הפיתוח וביישובי הספר.

בשנת 1965 נבחר לכנסת והיה חבר בה עד 1978, אז נבחר לנשיא המדינה. בהיותו חבר כנסת, שימש סגן יושב ראש הכנסת ויושב ראש ועדת החוץ והביטחון. בשנת 1972, במהלך הקונגרס הציוני הכ"ח, נבחר ליושב ראש הוועד הפועל הציוני העולמי. הוא קיים קשר הדוק עם ראשי התנועה הציונית בעולם ועם מנהיגי הקהילות היהודיות, וחזר וקרא ליהודי התפוצות לעלות ארצה. ב-1984 נבחר לכנסת פעם נוספת ושימש סגן ראש הממשלה ושר החינוך והתרבות עד שנת 1990.

ב-19 באפריל 1978, י"ב בניסן תשל"ח, נבחר יצחק נבון לנשיאה החמישי של מדינת ישראל וכיהן בתפקיד זה עד מאי 1983. כנשיא הרבה לסייר ברחבי הארץ והקפיד להגיע לעיירות הפיתוח, ליישובי ספר ולכפרי המיעוטים במטרה לזקוף את קומתן של אוכלוסיות שחשו מנותקות, לנטוע בתושבים תחושת שייכות ומסוגלות ולעודד את צעירי המקום לתרום את חלקם בהרמת קרנו של יישובם. נבון חתר לקירוב לבבות בין מרכיבי הפסיפס האנושי בארץ ופעל ללא הרף למציאת מסילות משותפות גם בין האוכלוסייה הערבית ליהודית במדינה, ולקידום השלום ויחסי ישראל עם העולם הערבי.

בין השנים 1984 עד שנת 1990 שימש יצחק נבון כשר החינוך והתרבות. עם כניסתו לתפקיד ניסח ארבעה יעדים מרכזיים: החינוך לערכים; החינוך לדמוקרטיה ודו קיום בין דתיים לחילוניים, בין עדות המזרח לעדות אשכנז ובין יהודים לערבים; החינוך המדעי-טכנולוגי; שיפור ההבעה בכתב ובעל-פה.

בתקופה זו יסד את מפעל "סל תרבות" – מיזם החושף את תלמידי ישראל למגוון אירועי תרבות ואומנות; יזם את מסעות התלמידים לפולין; הנהיג לימודי חובה של ערבית בבתי הספר הממלכתיים; הגה את תכנית "אשכולות" ליצירת קשרים קבועים בין בתי ספר ממגזרים שונים ותכנית "ילדים מלמדים ילדים" שבה תלמידי כתה ז' יהודים וערבים מלמדים זה את זה את שפת אמם ותרבותם; והיה מעורב רבות בהקמתה של "החברה למתנ"סים" ועוד קודם לכן בהקמתה של "אמנות לעם" על מנת לנסות לפתור באמצעות מרכזים קהילתיים את בעיות התרבות והחברה בעיירות הפיתוח ובשכונות המצוקה.

לקראת שנת 1992 כיהן כיושב ראש המועצה הציבורית לציון 500 שנה לגירוש יהודי ספרד. בהיותו שר חינוך חתם על הסכם תרבות בין ממשלות ספרד וישראל במדריד. על תרומתו רבת השנים לפיתוח ולקידום הקשרים בין ישראל לספרד ועל פעילותו הענפה לשימור שפת הלאדינו וטיפוחה העניק לו מלך ספרד את האות היוקרתי "הצלב הגדול של השירות הציבורי".

נבון היה איש יצירה וכתיבה. בין יצירותיו הולך ברקידה; שישה ימים ושבעה שערים; מגילת הזקנים אשר בכותל המערבי ועוד סיפורים קצרים שכתב. לאחר שהגה את הטקסט למופע הקונצרטנטי רומנסרו ספרדי, הוצג בשנת 1970 המחזמר בוסתן ספרדי פרי עטו. בשנות השבעים של המאה העשרים הועלתה ההצגה מאות פעמים, והיום, בגרסתה המחודשת משנת 1998, היא מוצגת ברציפות על ידי התיאטרון הלאומי "הבימה".

יצחק נבון נפטר בכ"ד בחשוון התשע"ו, 6 בנובמבר 2015, כשהוא מותיר מאחוריו יותר משבעה עשורים של פעילות ציבורית ענפה.